ברור שאני אמצא אהבה 

כשגיליתי את חוכמת הקבלה,חשבתי לעצמי "עכשיו אוכל להוכיח עד כמה אני בסדר ורק העולם הוא רע ומנוכר" בקבלה אוכיח שאני מוכנה לאהבה ...

הייתי עדיין צעירה, נישואים זה לא בדיוק בראש מעיניי כרגע, וכך בלי משים, עמוד התווך שניצב לנגד עיני מאז ומתמיד התחיל להיסדק. על העמוד היה חרוט באותיות של זהב: "ברור שאני אמצא אהבה".

החרדה שמא לא אמצא את האהבה שייחלתי לה החלה להציק לי , מאותו הרגע שהתחלתי לשחק, דמות של רווקה מהמחזה "קרום" של חנוך לוין. לאותה דמות טרודה שמה יש אובססיה היא מרגישה שהיא חייבת להתחתן ולא מצליחה להשיג את גבר חלומותיה. היא נכנעת בסופו של דבר לאותו דחף כפייתי שלה להתחתן ומתפשרת על "תכטיך" - הגבר שכרוך אחריה.

המחשבות האלו שלה  אותי התחילו פתאום לחדור לתוך מחשבותיי ופתאום הפכתי גם בעלת מחשבות  וטרדות של רווקות: "האם אמצא אותו את האחד והיחיד?", "ולמה אני לא מצליחה לבנות מערכות יחסים לאורך זמן?, למה בכל מערכות היחסים שהיו לי לא דובר בכלל על חתונה?", "יכול להיות שמשהו לא בסדר איתי?" איזה פחד אני מתחלחלת מהגישה המחשבתית החדשה הזו אני נשבעת אומרת לכם, חתונה זו מילה נראתה לי כל כך רחוקה ולא מאיימת, ויחסים עם בחור? הם היו מבוססים על ניסיון אמיץ להגיע לאהבה. כן, כן, אהבה.

אהבה והתאהבות לא נוסעות על אותה מסילה

אם חשבתי לפני כן ש"ברור שאני אמצא אהבה"  עדיין לא מצאתי אותה אבל היא קיימת כמובן אם חשבתי לפני כן בתמימות שאהבה אמיתית ניצתת כמו אש בלב מתוך רגש מיוחד, אז כעת אני חושבת בצער שאותה אש עשויה לכבות.

להניח כאשר הנחתי שהמושגים שלי על אהבה מוטעים אז השינוי החל, יתכן שהמושגים הללו הם מאגדות ילדים. כי אהבה והתאהבות הם כמו עולמות מקבילים, שלא נפגשים בדרך כלל הגעתי להחלטה שיש צורך להסיר את המשקפיים הורודים, ולהתחיל לראות מה באמת יש לחיים להציע לי.

 ואכן הסרת המשקפיים הורודים שינתה את ראייתי. כל מי שסביבי ו"הצליח" להתחתן,מעורר בי קינאה צרופה. כולם פתאום  סופר מצליחנים בעיניי, רק לפני שנה חשבתי שהם אנשים שמקיימים המתפשרים על חיים פושרים ומטה ועכשיו מי שמצליח לחיות תחת קורת גג אחת מעל לשנתיים, מהווה בשבילי מודל להערצה. איך הם מצליחים לעשות את זה? איך?

קבעתי לעצמי לבסוף: "יותר, אני לא מוכנה לבזבז זמן. אם אני רואה שזה לא רציני אני "חותכת", ואפילו לא מתחילה!" אך כמו להכעיס פתאום הם צצים מכל פינה... זוגות זוגות מחובקים במעברי חצייה, בקניון, על מסך הטלוויזיה, מוציאים אותי מדעתי האדישה! בלית ברירה, נתונה ללחצי החברה, ולחיצי המשפחה, אני רושמת לעצמי: הגיע זמן לאהבה.

כשלון ידוע מראש

שבוע – שבועיים עוברים להם, והנה אני שוב במערכת יחסים בעלת אורח חיים קצר יותר מזה של פרפר. אני נחושה הפעם, אני לא בורחת החלטתי מראש, זה יקרה רק אם תהיה לי סיבה ממש אבל ממש טובה.

אני נשארת איתו מכיוון שיש משמעת עצמית חזקה, , הוא מעורר בי עצבנות יתרה, ואני נשארת איתו, הוא ממש שמן בעיניי ואני נשארת איתו .הוא אפילו לא מחפש חתונה. ואני נשארת איתו ,אני נחושה. אני נשארת.

לילה אחד אני מתעוררת באמצע הלילה, והמחשבה לא עוזבת אותי: "מה קורה לך? מה את עושה? אני שואלת את עצמי "שאת בונה גיבוב של שקרים עקום, זה אולי התשובה הישראלית למגדל פיזה, אבל זאת לא אהבה ולעולם לא תהיה אהבה!"

דעיכת המוטיבציה  מהשלב הזה בהחלט מהירה. זהו זה  נגמר, אבל המחשבה  מטרידה אותי: איך בחורה כמוני, עוד לא מצאה סיפור אהבה?! והנה, באין תשובה, אני מפסיקה להתעלם ממה שאני באמת רוצה ומתוך שאני מחפשת משמעות ועומק, אני מגיעה לקבלה.

אהבה אמיתית – לא אהבת דגים

הו קבלה אני שומעת את הרבה בזמן האחרון וודאיי שבמקום כזה שעוסק ברוחניות, עכשיו אגלה שאני בסדר גמור אני מוכנה לאהבה אני אמיתית ורק העולם הוא שקר ומרמה, שאני רוצה ומוכנה לאהבה ואילו העולם מציב לי מכשולים בכוונה. אך הפלא ופלא, גיליתי שאין עולם ואין אני, הכול מתקיים רק במציאות הפנימית שבתוכי.

ולא חוכמת הקבלה זה לא מחשבות חיוביות ומדיטציות שעל ידי כל, אשנה את תמונת המציאות שאני חווה, שהשינוי האמיתי מתחיל במעמקי הטבע שלי. מסתבר. אול אלו מילים גבוהות, אבל זה ככה. כרגע הטבע שלי כולו שקוע באהבה עצמית טהורה.המקובלים קוראים לה  "אהבת דגים"

 אמנם גם אני אוהבת דגים, אבל לא באופן רומנטי - בעיקר אני נהנית לאכול אותם. לאהבתי וכמו שאני אוהבת דגים כך גם אהבתי לבני אדם אהבה  המבוססת על ניצול הדדי – החישוב הוא כמה אני מקבלת מהקשר הזה הנאה,ואותו,את בן זוגי מעניין בדיוק אותו הדבר, טובתו ותועלתו האישית.יוצא מכך, שאף אחד לא ממש מוטרד מהשאלה מה מרגיש הצד השני, אלא אם כן זה קשור ישירות להנאתו האישית.

כל עוד יש לי מהקשר בינינו הרגשת סיפוק והנאה, מה טוב חמוד שלי, אני אוהבת אותך אהבה גדולה. אבל ברגע שתחושת התענוג מתפוגגת והתועלת האישית נעלמת, יחד איתם נעלם גם... אתה. זה נשמע רע ומר, אבל זהו טבע העולם, טבע אכזר.

אז איך מגלים את האהבה?

את רוצה אהבה אמיתית? המקובלים שאלו אותי - כן!  עניתי רק אמרו לי מה עושים עליי לעשות. " לאהוב אפשר רק באותה המידה שבה את מפנה מקום בתוכך מאהבה עצמית", כך כתוב בספרים. "ניתן לקיים אהבה אמיתית תתקיים כשהאהבה שלך לאדם אחר, כה גדולה, עד שתרגישי את הרצונות והתשוקות שלו כאילו היו שלך. כשתתעלי ותגיעי למדרגה רוחנית כזו, תרגישי אהבה טהורה, "אהבה שאינה תלויה בדבר". ותהיי חופשייה באמת מהשינויים הלא רצויים במערכות היחסים, ותרגישי אהבה נצחית ושלמה".

חשבתי לעצמי :נשמע טוב,, אבל איך עושים את זה?

"זה פשוט מאוד", הם ענו. "עם הזמן ובמהלך לימוד הקבלה יגדל החלק "הנותן" שבתוכך, החלק האוהב, שכרגע נמצא בך רק כנקודה קטנה. כשתגיעי למימוש הפוטנציאל האדיר שטמון בך, אז תוכלי להרגיש את המושג האמיתי והשלם ביותר של האהבה".

עכשיו אני יודעת למה היה לי תמיד רשום מול העיניים "ברור שאני אמצא אהבה", כי את האהבה הזאת אני בהחלט חייבת למצוא, וקודם כל בתוכי...